בזמני השינוי האנרגיות הזורמות מהיקום נעשות חזקות יותר. לכל יום יש משקל רב יותר של אור מתמיר ממה שנראה על פני השטח. בזמנים אלה אנו נמצאים בזרמי אנרגיה שדורש את מלוא תשומת הלב שלנו מהיקום עצמו. מדוע נשמע שיש דחיפות כזו ? כי כעת האנרגיה מגיבה אלינו בתגובה תובענית. זה חושף את מה ששביר ורגיש ומעצים את מה שאינו מוגן או מאוזן..
זה לא בטוח עבורנו לצאת לעולם ללא מודעות לאנרגיות שאנו נושאים ושנמצאות גם במרחב הקיומי שלנו. יש ימים שמזמינים אותנו לחקור, להתרחב, לנוע החוצה. וימים אחרים שדורשים שקט, הגנה וגבולות פנימיים חזקים. ביום יום, כל צעד שאנו עושים, כל מילה שאומרים, זה נושא השלכות כפולות.
אם אנו בהסחת דעת מהנוכחות האלוהית שמלווה אותנו לכל מקום, זה יכול למשוך אותנו מהנתיב התודעתי הבטוח שעבדנו כל כך קשה כדי לבנות בתוכנו. המטרה שלנו היא לתת לנו כוח של מודעות ערה ולהיות תמיד מוכנים לשמור על המיקוד הפנימי שלנו בידיעת זהותנו המקורית. אנו בוחרים בחוכמה היכן אנו מרשים לעצמנו להיות במודעות, ועירנות זאת הופכת למגן שלנו.
אנו נמצאים בימים של מבחנים. אנו חוצים שערים שאנו חייבים לעבור עם כוונה מודעת. ההתגלות של כל שער מגיעה אם אנחנו נותנים ליקום לדעת שאנו מוכנים להתמודד עם מה שכל יום מביא איתו. ככל שאנו מתקדמים בזמן, המחשבות מרגישות חזקות יותר, ואינטראקציות קטנות נראות טעונות עם משמעות נסתרת.
הסיבה לכך היא שהזמן הזה מתנהג באופן מגבר לכל מה שקיים בתוכנו, כמו שלווה או פחד, מיקוד או הסחת דעת. זה יהדהד חזק מהרגיל. וכאן טמון הכוח של עירנות למי שאנחנו במרחב הפנימי והחיצוני. לצאת החוצה בלי מודעות לאטמוספירה החיצונית זה יכול להביא קושי ולהנמיך את האנרגיות שלנו. אנשים סביבנו עשויים להתנהג בצורה לא אופיינית.
בגלל שנכנסנו למרחב בו מצבי הרוח עשויים להשתנות בפתאומיות והמצבים עשויים להסלים מהר מהצפוי - היקום מראה לנו מה לא נרפא, אילו גבולות דקים מדי, ומהן הסחות דעת שמסלקות את האור שלנו, כך שאפילו שמהחדשות שאנו שומעים אנו מרגישים כבד יותר ואישי יותר.
אולם אנו נמצאים בעולם של מבחנים, לקראת החניכה הגדולה להתעלות כדור הארץ. אנרגיית האור בזמנים אלה מסירה את הצעיפים מהאשליה ומכריחה אותנו לראות את מה שאנו בדרך כלל מתעלמים ממנו ואם אנו לא מוכנים לכך אז רגעים קטנים של הסחת דעת יכולים להסתחרר לבלבול, חרדה או ספק.
זו הסיבה שעירנות מודעת היא פשוטה אך רבת עוצמה. אם נבחר בכל רגע בשמירה של הנוכחות האלוהית להשאר כל היום עם עירנות פנימית. נגן על שלוותנו כאילו היתה האוצר היקר ביותר שיש לנו ולא נמסור אותה לכל רעש או הסחת דעת, או קונפליקט חולף.
השלום הפנימי שלנו הוא המגן שלנו. בלעדיו, אנו יכולים להיקלע לזרמי אנרגיה שאינם שייכים לנו. בעזרת שלווה, נוכל לעמוד יציב ולא משנה אילו גלים מתנפצים מסביב, זאת, אם אנו לא נותנים את האנרגיה שלנו למצבים מבלי לשים לב להשפעתם עלינו.
תמונות אקראיות לא יכולות לעצב את הרגשות שלנו. לא ניכנס לשיחות שמרוקנות אותנו במקום להזין אותנו. לא נשהה בחללים שבהם האווירה כבדה, ואם נשארנו בהם זמן רב מדי, נעבוד עם אנרגיות מאוזנות שלנו ונזמן אור של שלום ושלווה עד שהחוויה הדחוסה תשתנה בהכרה ובהרגשה.
אם נבחר בכך, יש לנו כאן מתנה נסתרת. כאשר האנרגיה כל כך לוחצת בחוץ, גם המודעות שלנו גדלה. עם נוכחות שליוה כל הקשיים הקטנים ביותר יתגלו בעוצמה של אור ואהבה. רגע פשוט של שקט, החלטה להישאר במרכז, לבחור לא לעסוק ברכילות או בהעצמת קונפליקט.
כל אחד מדברים אלה הופך להצהרה מודעת שאומרת : " אני מעריך את האנרגיה שלי ואני לא אתן לזה להיות מושפע מדברים חיצוניים שאינם הולמים עבורי" ! " בזמנים אלה הצהרות כאלה אינן סמליות בלבד. הן מעצבות מחדש את נתיב ההתעלות שלפנינו בידיעה שלכל מסע רוחני יש מחסומים בהם אנו נבחנים.
אלו הם הימים שבהם היקום מתקרב ושואל, "האם אתה מוכן לצעד הבא? האם תגן על מה שבנית במסע הנשמה שלך, או שתוותר עליו ? הזמן עכשיו הוא בדיוק סוג כזה של מחסום. אין דבר שנמצא כאן כדי להעניש אותנו, אלא כדי לחשוף את כוחנו או את היעדר כוחנו. והאופן שבו אנו מגיבים כהד לחולשות.
אם אנו מרגישים חסרי מנוחה, זה חלק מזרמי האנרגיה שישנם בעולם. אנו עשויים לחוש דחף לפעול, לדבר, לזוז, אבל ההבחנה המודעת בכל פעולה היא המפתח לחצות את השער. היכולת שלנו לעצור ולנשום לפני שאנו מגיבים, הופכת לכלי החזק ביותר שיש לנו.
דמיינו זמנים אלה כמשחק של תשומת לב מול כל מה שמתחרה על הפוקוס שלכם ומנסה למשוך אותכם הרחק מעצמכם. למשל הפרסומות במדיה, הקונפליקטים שמוצגים בה, דעות של אחרים, אפילו המחשבות חסרות המנוחה שלכם, כולן דוחפות אתכם לבחירה האם תיכנסו לשדה הקרב הזה בלי שריון, או שתחזיקו את המרכז שלכם במיקוד מודע.
אם אתם זוכרים שתשומת הלב שלכם היא קדושה, אתם תצעדו ללא מגע עם מה שמוצג בחוץ. לגבי נסיעות -בימים כאלה, העולם החיצוני משקף את העולם הפנימי בצורה חיה יותר. תאונות קורות ביתר קלות כאשר הדעת מוסחת. ויכוחים מסלימים מהר יותר כשאתם לא מקורקעים. אפילו מזג האוויר, התנועה, ההמונים, כל זה יכול להכביד יותר מהרגיל
זה לא אומר שאתם חייבים לנעול את עצמכם בבית. זה אומר שאתם חייבים לצאת לעולם עם מטרה, ולא כלאחר יד, לא חצי ישנים בהכרה. הבחירה הטובה ביותר היא מידי פעם להיות בדממה ולירגע וההישארות בבית הופכת אז למעשה רוחני. מודעות הופכת לפתח לאור, לשער של תודעה. פתח לבהירות עמוקה יותר, גבולות חזקים יותר ותחושה ערה יותר של מי שאתם.
האנרגיות שבוחנות אתכם יכולות גם לזקק אתכם, אבל רק אם אתם בוחרים במודעות לכך. אז שאלו את עצמכם היום, איפה אני לא מוגן ? היכן עליי לוותר על בזבוז האנרגיה שלי ? או מי, או מה מרוקן אותי? ולמה אני מרשה את זה בכלל ?
אלה שאלות לא קלות, אבל אלה השאלות המדויקות לזמנים אלה. זה דורש. את הנכונות שלכם לענות עליהן בכנות צעד זה בא כדי לשנות אתכם. להיכנס לגרסה טובה יותר של עצמכם. זה עוסק בגילוי מודע איך ללכת דרך מבחני הזמן מבלי לאבד את הקרקע שלכם.
המיקוד באינטואיציה שלכם. הקול הפנימי הקטן הזה שאומר, "אל תלך לשם. סמוך עלי. חכה לפני שאתה פועל".- ברוב הימים, התעלמות מהאינטואיציה שלכם יכולה להרגיש כמו צעד בתוך חול טובעני. ברגע שאתם משתיקים את המצפן הפנימי שלכם, הכאוס החיצוני לוקח בעלות.
זמן זה מכריח אותך לחזור לקול הפנימי הזה. הוא מבקש ממך לעצור, להקשיב עמוק, לבטוח באותות העולים מבפנים. ולהבחין בסימנים עדינים, שחוזרים על עצמם, כמו מספרים, מילים שמרגישות אישיות, חלומות שנמשכים זמן רב יותר. אלה אינם צירופי מקרים. היקום מתקשר אתכם בכמה רמות. מה שבדרך כלל מסתתר מאחורי הרעש הופך להיות גלוי יותר. אבל רק אם אתם צופים במודע, רק אם אתם מוכנים לחבר את הנקודות.
זהו גם זמן של מראות משתקפות. אנשים שאתם פוגשים עשויים לפתע לשקף את הדפוסים שקיימים בכם, אפילו את אלה שאתם מעדיפים שלא לראות. הנהג חסר הסבלנות, החבר הביקורתי, העמית לעבודה שדעתו מוסחת, כולם עשויים להראות לכם חלק מעצמכם שנמנעתם ממנו דרך זה שאתם בוחנים מה היא תגובתכם. אל תמהרו להאשים אותם. במקום זאת, שאלו, "מה זה מראה לי עליי ?"
הזמן מגדיל את המראות הללו, לא כדי לבייש אתכם, אלא כדי להאיץ את ההתעוררות שלכם. אם תעזו להסתכל פנימה, תראו בדיוק מה צריך ריפוי. כאן רבים מועדים. הם מבלבלים בין מבחנים לעונשים. לכן זכרו זאת - שום דבר בזמן הזה לא נועד להרוס אותכם. זה מעצב אתכם מחדש כדי להפשיט אשליות מהתודעה. להיות מעודנים יותר. כמו זהב שנצרף באש. רוחכם נבחנת כדי שתוכלו לזרוח בבהירות רבה יותר.
להקהות את עצמכם, או להעמיד פנים ששום דבר לא קורה רק מעכב את המתנה. ובכל זאת, מודעות לבדה אינה מספיקה. נדרשת גם הגנה של האור. אולי זו מדיטציה לפני היציאה מהבית. עבור אחרים, זה לשאת משהו סמלי, אבן אנרגטית, ספר תפילה, משהו שמעגן אותם בהרגשה בטוחה.
מבחינתכם, זה יכול להיות פשוט כמו לבחור בשתיקה במקום בתגובה. כל פעולת הגנה היא כמו ציור מעגל של אור סביב עצמכם. המעגלים הללו חשובים כעת. בלעדיהם יש דליפות אנרגיה. איתם, אתם נשארים בלתי ניתנים לפגיעה. החזיקו מעמד, עם סבלנות. בימים כאלה, הלחץ בזמן זה הופך למלכודת. הלחץ לפעול מהר, לענות מהר, לנוע בלי לחשוב. זה בדיוק מה שיוצר טעויות.
כעת נדרש ההיפך. לנוע לאט. לנשום. לעכב החלטות מיותרות. לסמוך על כך שלהמתין אין פירושו הפסד. לפעמים הכוח הגדול ביותר הוא לעצור, בזמן שהעולם ממהר. ההפסקה הזו היא המקום שבו הבהירות חוזרת, והבהירות היא מה ששומר עליכם. אם הזמנה כלשהי מרגישה כבדה, דחו אותה. אם משימה מרוקנת אתכם, דחו את זה. אם האנרגיה של אדם מושכת אתכם כלפי מטה, צעדו אחורה.
כאשר אתם פועלים ביישור עם חוקי היקום, דלתות נפתחות בצורה חלקה. כאשר אתם מתעלמים מזה, ההתנגדות מוכפלת. זו היא הסיבה לכך שלהישאר בבית, לכתוב יומן, להתפלל או פשוט לנשום יכולים להיות יותר עוצמתיים היום, יותר מכל פעולה שאפשר לעשות בחוץ.
הדממה עצמית הופכת להצהרת נאמנות לעצמכם. אולם עם זאת, יש כאן גם יופי של בהירות נדירה בהכרה. תובנות עשויות לבוא פתאום, כמעט כמו בהבזק. אתם עשויים לראות בדיוק, מדוע דפוס מסוים חוזר על עצמו בחייכם כהפרעה.
אתם עשויים להבין בבירור מי מרוקן אתכם ומי מרומם אתכם. אתם יכולים אפילו לקבל הצצה לצעד הבא שלכם, לכיוון שחיכיתם לו. אלו התגלויות שהן המתנה הנסתרת של הזמן הזה, אך הן מופיעות רק למי שנשארו יציבים, לא אלה שמפזרים את האנרגיה שלהם בלי לשים לב.
בל נשכח את שער השיוויון שנשאר פתוח בחודש ספטמבר. האנרגיות שלו עדיין פועלות, מדללות את הצעיף בין הנראה לבלתי נראה. זה חלק מהתנועה הקוסמית הגדולה יותר. לכן ההשפעה שלו מרגישה מועצמת. השער הזה שנפתח עכשיו מבקש מאנשים איזון פנימי ובחירה מודעת.
שימו לב איך הגוף שלכם מגיב. האם אתם מרגישים חסרי מנוחה רק מלשמוע את המילים האלה? האם אתם מרגישים עדיין דחף להתווכח או לפחד ? זו האנרגיה המועצמת שחושפת זאת. זה לא קשור לאמונה עיוורת. זה עניין של תשלום על מודעות או חוסר מודעות למי שאתם כתודעה מובילה של אנרגיה.
הזמן הזה ילחץ בדיוק על נקודות התורפה הללו. אז הדרך ברורה. היכנסו לתוך זמן זה כרוח שומרת. אל תאפשרו לרעש חיצוני להכתיב לכם מצב פנימי. בחרו בקפידה לאן אתם הולכים, למי אתם מקשיבים, מה אתם צורכים מנטלית ומעשית.
כל בחירה חשובה כיום. ואם אתם תשמרו על מודעות ערה, תגלו משהו עמוק - שלמעשה הכוחות שנראו נגדכם מעצבים אותכם למישהו חזק יותר, ברור יותר ובלתי מעורער. ליקום יש דרך לחלק את המתנות שלו וכאן יש הפרדה בין מי שנע בעיוורון לבין מי שהולך עם היקום והאנרגיות שזורמות ממנו לכדור הארץ במודעות.
אתם שבחרתם בדרך מודעת זאת, מתבקשים לשמור על המיקוד שלכם. בזמן שכל השאר נותנים את האנרגיה שלהם לתוהו ובוהו, אתם נקראים לשמור על האור שלכם ובעוד שאחרים נותנים לעולם החיצוני לעצב אותם, אתם אמורים לעצב את העולם שבתוככם. זו המהות של להיות נבחר על ידי הרוח.
זה לא שאתם טובים יותר, אלא שאתה אחראים יותר. הנטל הוא כבד יותר על הכתפיים שלכם כי אתם רואים את מה שאחרים מעמידים פנים שהם לא רואים. אתם יכולים להרגיש את מה שאחרים לא. אתם מרגישים את השינויים שקורים, שאחרים מתעלמים מהם. אתם תזהו הכול כאנרגיה מתגשמת מתודעה. אתם תראו איך מהר מאוד השלווה יכולה להילקח אם אתם מאבדים את הקשר הפנימי ליעודכם.
להיבחר על ידי הרוח ככלי מודע לשכון בו דורש משמעת. המשמעת ששומרת על הגבולות שלכם ללא שינוי. זו הבחירה להגיד לא למשהו שמנסה למשוך אתכם לשליטה של העולם בחוץ. זו ההחלטה הנחושה להאט כשהעולם דוחף אותך למהר. זו החוכמה להתבונן במקום להגיב, לשמור על המרכז במקום להתפזר. זוהי המשמעת של זה המתעורר לרוח הפנימית.
היקום לא בוחן אותכם ללא סיבה. הזדמנויות עשויות לצוץ כל הזמן. משימה חיצונית שמושכת אותכם מהיעוד שלכם, טיול בחוץ שמשאיר אתכם חצויים במקום שלמים.... זהו מגרש אימונים למיקוד, לחזוק האינטואיציה שלכם ולעגן את הגבולות שלכם במקום פנימי חסר גבולות.
התרגלו להקשיב לקול הפנימי שלכם, לתרגל לזכור מי אתם כאשר העולם מנסה לגרום לכם לשכוח. חשבו על האחרים שלא מודעים ואתם תבינו שהגנה על האנרגיה שלכם אינה חולשה אלא חוכמה. אתם תבינו שהיום היחיד הזה בו החלטתם זאת יכול לעצב את הזמנים הבאים.
האם תעברו את המבחן הזה - תיזכרו מי אתם ? האמת היא שהייתם מוכנים לזה כשבאתם לעולם. כל אתגר שעמד בפניכם, כל גבול שהייתם צריכים להציב לעצמכם, כל שיעור שלמדתם על הגנה על השלום הפנימי שלכם, זה הרגע בו היקום אינו שואל אם אתם מושלמים. הוא שואל אם אתם נוכחים בזהות האלוהית שלכם. אתם מאירים איתה את הדרך, לא רק עבור עצמכם, אלא עבור אחרים שעשויים ללכת בעקבות הדוגמה שלכם. אז בזמן שהעולם מסתובב בשגרה הרגילה שלו.
נושא אור יקר, בזמני החניכה הגדולה, אתה כאן כדי לשאת את האור שלך
גם כאשר האוויר מרגיש כבד, עבורך הוא בטוח ונעים. היקום מדבר אליך חזק יותר, אבל לא בדרך שהיית מצפה כבן אנוש. הוא שוזר אותות לתוך הזמן, כמו למשל מספר שחוזר על עצמו שוב ושוב. מילות שיר שנראה שזה עונה על שאלה שלא אמרת בקול רם. מבט מאדם זר שמרגיש מוכר מכדי להיות אקראי.
אלה תזכורות לכך שצופים בך ממעל. שהנתיב שלך אינו חסר משמעות, שצעדיך נראים לעין. שאתה נבחרת להראות את הנתיב לאחרים, זה נתיב של אמת. והאמת היא תמיד מתנה. גם כשהיא מגיעה, לבושה באי נוחות. הפיתוי לחזור חזרה להרגלים ישנים תהיה חזקה. הרצון להתעלם מהאינטואיציה שלך. הדחפים האלה הם המלכודות. זו הסיבה שהקריאה כאן היא צלולה, לשמור על מודעות ערה.
אל תצא החוצה ללא מודעות. שים לב איך הגוף שלך מרגיש כשאתה מקבל החלטות היום. אם הבטן שלך מתכווצת, אם האנרגיה שלך יורדת, זה האות שלך. אם שלום עוזב אותך. תחושת הגוף היא המצפן שלך והוא מכוון היטב. אל תעקוף אותו. אל תחשוב שאתה יכול להתמודד לבד עם מה שאתה יודע שמרוקן אותך.
אתה יכול להחליק ולוותר על האנרגיה שלך לרגע. אתה עלול לשכוח את האזהרה. אבל היופי של הזמן הזה הוא שהיערכות מחדש היא תמיד אפשרית. המבחן הקוסמי אינו עוסק בשלמות. זה רק מכוון אותך לחזור לעצמך - עד כמה מהר אתה תוכל לזהות את המבחן ולבחור שוב נכון ?
המהירות של האבחנה הזו היא המדד לצמיחה שלך.זה היום שבו אתה זוכר את הכוח שלך. היום שבו אתה נכנס לעוצמה שלך, היום שבו אתה קם מחדש להיות כמי שנבראת באמת. הבחירה היא שלך עכשיו להיות הנבחר המודע לעצמו, והיקום צופה !
