הקדמה- בני אנוש רבים שקועים ביומיום שלהם בלי להקדיש מחשבה קטנה אפילו על מי שהם ומדוע הם נמצאים בעולם זה ולהיכן הם הולכים. רובם לא השיגו את הכרת את הנשמה, העצמי האמתי, את העצמי שמעבר לשם וצורה, אותו ניתן לתפוש מעבר לחשיבה.
כתוצאה מכך, אנחנו כאנושות מאמינים בגופים מוגבלים אלה שלנו כמה שיש בלבד, חיים מודעים ולא מודעים לכך שהעצמי המוגבל שלנו אתו אנו מזוהים, ימות. רוב האנשים בעולם של היום שמתעוררים מיישמים אימונים בדרך הרוחנית כמו תפילה, מדיטציה, יוגה או שירה רוחנית שהן למעשה טכניקות שהנן עדיין מותנות במבנה חשיבת האגו. חשיבה שמחפשת פתרונות לחיים באופן חיצוני.
מבנה האגו מבקש לקבל יותר מהעולם החומרי, יותר אהבה מאחרים, יותר עוצמה על אחרים. בכל מובן לקבל עוד. אלה שנמצאים בנתיב הרוחני רוצים להיות יותר רוחניים, יותר ערים שלווים ומוארים. מבקשים לברר מה הוא מצב הכרה זה שנקרא סאמאדהי.
זהו מצב הכרה שמאחד את הניגודים שבפנים שיוצרים דואליות. כאשר אנו חווים את האמת ישירות בהכרה ערה אז אין יותר פחד מחיים ומוות והם מתקבלים כאחד. מאבקים נעלמים ושלווה תמידית תופשת מקום ומאפשרת ללב להיפתח לגמרי.
המבנה של האגו התבסס רק מהדחף האנושי לחזור בחיים על מה שיש בזיכרון. בתוכנו ישנן רמות אינסופיות של זיכרון, כספירלה בתוך ספירלה. המודעות האנושית מזדהה עם מבנה החשיבה של האגו שתפש מקום בזיכרון שקשור להתניות חברתיות, שיוצרות את מטריקס העולם.
ישנם היבטים של האגו שאנו יכולים להיות ערים להם במודע, אבל תת המודע מכיל את פחדי הקיום הראשוניים שמניעים אותנו מבפנים כלפי חוץ. יש בתוכנו תבניות שקשורות לזיכרונות המכילים כאב והנאה. תבניות שקשורות להתנהגות בעבודה או ביחסים וזה מייצר מחשבות שמביאות לנו לחיות בדרך מסוימת.
רוב האנשים חיים ומתים באופן פסיבי, ניזונים כל הזמן ממטריקס העולם, נעולים בתבניות צרות שמתמלאות בסבל. לא עולה על דעתם שהם יכולים להשתחרר מזה ושזה אפשרי עבורם דרך וויתור על חיים שהנם ירושת העבר, להיות מוכנים למסע פנימי שמביא לשחרור כמו פרפר שיוצא מהגולם שלו.
ללא הכרה עצמית אמתית, אדם מבסס בחייו מסכה של האישיות שמכסה על תודעת המקור של נשמתו. באדם שמתעורר, התודעה זורחת באור דרך האישיות ודרך המסכה. הוא אינו מזדהה יותר עם האישיות המנוהלת על ידי אשליה דרך אותה מסכה שביסס מחיים מותנים. הוא אינו מאמין יותר במסכה שהוא לבש עד כה והתפקיד שלה בחייו.
ההזדהות עם המסכה, האישיות זוהי המאיה שהנה האשליה של אישיות העצמי. להתעורר מהחלום של האישיות המשחקת את החיים. זה הוא מצב תודעה שמשיגים דרך מסע פנימי. כעת הגיעו זמנים שרבים מעורבים באשליות עולם החומר יותר מתמיד.
אנשים דומים לקבוצת אנשים שכלואה בתוך מערה והם מאמינים בצללים שמוקרנים על קירות המערה כעולם ולא תופשים שיש משהו מחוץ למערה הזאת והצללים האלה. צללים אלה הם אנלוגיה למחשבות שלנו כבני אנוש. מתוך עולם המחשבות והאמונות שרק בו אנו מכירים אנו מנוהלים על ידי דפוסים שמגבילים את הפוטנציאל של עצמי אמתי מלהתבטא במלואו.
סאמאדהי הנה מילה עתיקה בסנסקריט שמצביעה על משהו שלא ניתן להעבירו באמצעות השכל. זהו איחוד של העצמי האגו עם עצמי נרחב ולא מוגבל. כדי לתפוש מצב תודעה זה יש לעשות מסע פנימה ולגלות את הטבע האמתי של העצמי הגדול. כאן נדרשת כניעה של העצמי המנוהל על ידי השכל לעצמי שמחובר להכרה האוניברסלית.
זה דורש איחוד של כל החלקים בנו שהופרדו בתפישה הדואלית. ראשית איחוד שני הקטבים הזכרי והנקבי שמכונה "הנישואין של שיווה ושקטי". זה מביא למצב הכרה המחובר ללב ולהתגלות חכמה מעבר למציאות האנושית. היא מביאה להבנת היחסים בין הצורה לאי-צורה, בין היחסי למוחלט. זוהי חזרה לטבע האמתי שלנו.
מצב הכרה ולב מאוחדים הנו הכרה של איחוד החיים שנתפש מעבר לכל הדברים הנגלים בחושים האנושיים והמחשבות המותנות. כאן מתגלה התודעה עצמה, המקור והמהות שבפנים האדם. זוהי חוויה של רוגע מושלם. הכרת תפישה פנימית זאת הנו רלוונטי מאוד לימים אלה. הגענו לימים בהם שכחנו מהו באמת העצמי האמתי וגם שכחנו ששכחנו אותו. שכחה זאת היא האשליה של העולם שנקראת מאיה. מה שאנחנו מובלים היום זה להתעורר מהאשליה שלנו בתפישת החיים שלנו כעצמי נפרד. להתעורר מחלום של אני מוגבל.
העולם בו אתה חי הוא למעשה אתה. יש לך עצמי גבוה יותר, שהנו עצמי נרחב שכל חלקיו מחוברים פנימית ולא אישי ונפרד מהשאר. כדי לגלות את העצמי הנרחב האוניברסלי יש להשיג את תודעת האיחוד וזה דורש השתחררות מההכרה האישית לתוך ההכרה הגבוהה יותר. זה מצב שנקרא " היה רגוע ודע את עצמך", דרך השקטת רעשים חיצוניים והשגת מצב של רוגע פנימי. כאן ישנה קריאה לפעול מהלב הרוחני. כעת שאל את עצמך האם אתה מוכן לעזוב את מה שאתה יודע כעצמי נפרד ולדעת את האמת הרחבה אודות עצמך. מי אתה באמת ?
כדי לחוות את ההתעוררות מהאשליה, נחוץ להסיט את תשומת הלב מהצללים הרחק מהמחשבות המותנות אל האור. כאשר אדם רגיל רק להכרה מצועפת הוא לא מתואם לאור במלואו. כדי להתאים לפרדיגמה חדשה זה לוקח זמן, מאמץ ונכונות להיות בחדש ולהשיג אותו.
השכל האנושי המותנה נראה כמלכודת לתודעה, והוא כמו כלא. הכלא הנו אשליה והוא מושג על ידי העצמי שאמצת לעצמך דרך תפישה שגויה שאינו העצמי המקורי. אז הנך ישן. עם זאת ברגע שהנך ער לכלא והנך מנסה לצאת מהאשליה, זהו יחס לאשליה כאילו היא אמתית ואתה ממשיך לישון.
השגת תחיית ההכרה האוניברסלית זוהי ההתעוררות מתפישת העצמי הנפרד ומהזדהות עם האני הנפרד. אם אינך משתחרר ממנו אתה לוקח את הכלא התודעתי הזה אתך לכל מקום. ההתעוררות היא כאשר אתה לא מזדהה יותר עם האשליה ואז אתה חווה את החיים כמחזה חסר פחד אתה עובר לחוות את החיים כעצמי האמתי שמתעורר.
כל צעד שאתה עושה לקראת מצב זה מביא לחוויה עם פחות קושי, כי בהכרה אמתית אתה חסר התנגדות. אתה מקבל הכל כפי שהוא כמחזה המוקרן כחייך. דרך חיזוק התפישה הזאת אתה מתחיל לראות שיש משהו אחר מאשר עולם חומרי ואינטרס אישי.
בהשגת תודעת האיחוד בתוכך, אין יותר מחשבה של אגו או דואליות. נשאר שם "אני" טהור. בהתרוקנות זאת מהאני הישן מתגלה חכמה מעבר למה שהיה ידוע עד כה. הארה הנה מיזוג הספירלה של העולם המשתנה תמיד. זה דומה ללוטוס שנפתח עם ההוויה חסרת הזמן שהנך. אתה נפתח כמו פרח לתמיד ונעשה גשר בין עולם הזמן ועולם האין-זמן.
להשיג עצמי אמתי זה זוהי התחלת הנתיב שכל אחד צריך לעבור. במדיטציה אתה מתחיל לחוות את ההכרה הטהורה של עצמיותך האמתית. בהתחלה אתה מאבד הרבה פעמים את מצב ההכרה הטהור והמאוחד. זה מתחזק בהמשך עד שאתה יכול למזג אותו לכל הפנים של חייך.
במהלך המדיטציה להשגת ההכרה הטהורה הזאת אתה מקבל הרבה תובנות נפלאות של ההוויה. אם אינך משחרר תבניות קודמות של העצמי הקטן אז אתה חוזר אליהן שוב ושוב. עליך להשיג רוגע והתרוקנות בתוך כל פן בחיים הדואליים. להתרוקן לגמרי מהעצמי ולרקוד את הריקנות הזאת.
רוגע אינו נפרד מתנועה. במצב ההכרה הטהורה ישנו רוגע בתנועה. צורה וריקנות נחווים כאחד וזה דבר שהשכל לא מכיר. מבנה העצמי האנושי עשוי מהרבה תכניות מותנות, בוסים קטנים שיוצרים כסף, עמדה, עוצמה, או בקשה לתשומת-לב על ידי אחרים. הם בעלי תשוקות שלא ניתן תמיד לספק אותם ולכן זה כמו להיות מכורי-סם.
הנתיב לחופש אינו שיפור עצמי או סיפוק האג'נדה של העצמי, אלא יש לעזוב את האג'נדה של עצמי זה. יש אנשים שחוששים להתעורר לעצמי האמתי שלהם שמא הם יאבדו את האישיות הפרטית שלהם ואת הנאת החיים. למעשה ההיפך הוא הנכון. הנשמה היא זאת שיכולה להתבטא בייחודיות שלה כאשר מתגברים על העצמי המותנה ומנוהל על ידי העולם בחוץ.
מי שכלוא בתוך מטריקס העולם לא מוצא מה היא ייחודיות הנשמה והתכלית שהיא רוצה לבטא. בהשגת מצב האיחוד הפנימי עם העצמי האמתי אתה מונחה על ידו לחוויית עולם של תודעה גבוהה יותר שמונחה על ידי הרצון הגבוה לטובת כולם.
לנסות לשנות את העולם בחוץ זה כמו לנסות לשנות את הדימוי שנראה במראה כהשתקפות. כדי לשנות את ההשתקפות עליך להכיר בכך שהנך המקור האותנטי של ההשתקפות. בהזדהות עם העצמי המקורי שלך אתה משנה את הפראנה הפנימית שלך שהנה תבונית ומודעת.
זוהי אנרגיה חופשית מתבניות מותנות והן זמינות דרך חוויית הנשמה ישירות. אתה נעשה ער לתכלית הנשמה כאשר אתה רואה מי אתה כעצמי מותנה ואתה מוכן לתת לזה ללכת. מצב מותנה זה מתואר כמי שמנסה לגלגל על גבו כדור אבן גדול במעלה ההר ולא מצליח להשיג את המטרה ולהגיע לפסגה. ממצב זה יש להתעורר ולהשתחרר.
לא ניתן להשיג זאת על ידי מאבק חיצוני כי הכל הנו השתקפות של הפנימיות. ההבדל בין הארה למצב שלפני הארה, שבהארה אתה משחרר את המאבק להשיג משהו. המאבק הנו האשליה. כאן הרצון האישי והרצון האלוהי הם אחד ומתואמים.
במצב הכרה טהור של העצמי יש שחרור מכל התנגדות פנימית וחיצונית לכל תופעה משתנה שהיא. מי שחווה שלום פנימי בכל מצב ולא משנה מה קורה בחוץ, משיג זאת. כאן אתה עוזב כל מאבק והתנגדות כי החופש הפנימי שלך לא תלוי בהופעה החיצונית. כאשר אתה משתחרר ניתן לך להיות מונע על ידי מוטיבציה פנימית עם מלוא העוצמה של האנרגיה הפנימית שלך.
המאבק הנו חלק מהאשליה הקולקטיבית. להילחם עבור שלום יוצר מה שלא נרצה ליצור. כך הגברנו בחוסר הבנה את כל נושא המאבק בעולם. היום יש יותר מלחמה נגד טרור, נגד מלחמות, נגד רעב. למעשה זוהי מלחמה נגד עצמנו.
החשיבה האנושית שנעה בין טוב לרע יצרה את מה שאנו חווים כעולם. זה המבנה של האגו. אינטרסט אישי. מבנה כזה יוצר דואליות ומפריד את העצמי מאחרים דרך מושגים כמו : שלי, שלך, פנימי וחיצוני. ...
המשברים בעולם החיצוני משקפים משברים פנימיים כי האנושות לא יודעת מי היא באמת. גזעים, דתות, מדינות, קבוצות, הם חלק מזהות האגו. כל קבוצה רוצה להוכיח את האמת שלה כמו כל אדם ברמה האישית. זה בא דרך הגדרה עצמית מול אחרים
היום שאל את עצמך: האם אתה תמיד מרוצה ממה שיש ?
האם אתה מחפש אישורים מאחרים, או חיזוק ?
שאל את עצמך מה אתה מוכן לשחרר כדי להיות חופשי ? הכר בכך שאם תשנה את עולמך הפנימי, עליך להיות מוכן שחייך החיצוניים ישתנו. מבנה הזהות הישנה חייב להיעלם כדי לצמוח מחדש.
כאשר אתה נעשה צופה על חייך אתה נעשה יותר ער. אתה מזהה מהר את הבעיה שיש לך כשאתה ישן בתוך חלום ואתה משחרר הצמדות במודע לאחיזת האגו, במקום לטמון את הראש בחול.
אנשים מחכים למושיע שיציל את העולם ואותם אבל לא מוכנים להציל את עצמם בשינוי תפישת האגו שלהם לתפישה הנכונה של מי שהם באמת.
הצעד הראשון שיש לעשות הוא להכיר שאנו מזדהים עם מטריקס של הכרה אנושית- המסכה שלנו. בתוכנו יש עצמי שהנו חסר זמן ויודע את האמת הנרחבת. השכל המותנה מונע את פריחת התודעה להשגתו של הפוטנציאל המקורי השלם שלנו. כאשר אנחנו משחררים את אחיזת העצמי האשליתי, אנו חוצים את צעיף המאיה ומתעוררים מהחלום.
במאמר זה מוגשת תמצית מהסרט הזה ,
זה הסרט עם כתוביות באנגלית ויצא לאור ב-2017
