רגע ההווה הוא הזמן היחיד שיש באמת

רגע ההווה הוא הזמן היחיד שיש באמת בהכרה האלוקית 

והבחירה לקבל את האוצרות שיש בו היא שלנו -

בן האנוש הגה את הזמן שנקרא עבר, הווה, עתיד ובכך הוא מביס את המטרה שלשמה נשמתו הנצחית נועדה.  בנתיב הרוחני חזרה הביתה, אם הוא בוחר להגיע לאין-זמן שבו נחווית נצחיות הנשמה, עליו לשנות את תפישתו לגבי הזמן. כאן הוא אינו יכול לשמור על זיכרונות עבר  כואב או להרהר בעתיד מפחיד ולא ידוע. 

הוא יכול להישמר מאשליות הזמן רק ברגע הזה בו נדרשת התרוקנות מצללי העבר או חששות מהעתיד הלא ידוע, שבאה לשחרר אותו ממתח והטרדות. כך הנשמה מאפשרת להוויה האלוקית לתת את ברכת השפע לעולם, ולהחזיר אותה לנצחיות ולאהבת אמת  שמהותה באור אינסוף שנוכח  כאן ועכשיו ותמיד בלי הגדרות או מוגבלות.

אם האדם מרגיש בודד, חרד, אשם או כועס,  זה מפני שהוא שכח את זהותו האמתית כנשמה. שכח שהוא מהות של אהבה, אהוב ואוהב מלידה. סליחה היא האמצעי לזכור מהות זאת. סליחה משחררת את העבר כך שהוא לא מנסה להביא את העבר לעתיד ולהתעלם מהרגע הנוכחי. סליחה מרפה ממאבק וסבל. היא משחררת מהתנגדות שבאה מהאגו ומוכנה לקבל את הרצון להיות רחום וחומל בכל מצב.

הרצון האלוהי מטיב לכולם והוא מביא למי שסולח מתנה של שחרור. כאשר אנו מתחברים אליו מעומק הלב בתודעת אחדות - כל החיים מקבלים מתנה זאת אתנו. רוח האל שוכנת עמוק בלב ומדריכה אותנו הביתה כאשר נחליט לפטר את האגו כמדריך שמוביל לסכסוך והמכוון אותנו לחוויה של אשליות ומאבקים.

"מציאת ישועה באמצעות אחינו ואחיותינו 

מתאפשרת משכחת העבר  שחלף ברגע זה, ממש היום"

זו המחשבה המדריכה אשר מובילה את הדרך חזרה ללב הטהור 

ומביאה אותנו למימוש המטרה של התגלמות הנשמה בכדור הארץ. מחשבה זאת אומרת : 

"אני לא יכול להגיע להכרה טהורה בלי טיהור אחי בתודעה שלי. כדי לדעת את המקור שלי ולהיות אהבה חלוטה כמוהו, עלי קודם כל להכיר  בזה שאחי נוצר  איתי באחדות ההוויה.  אחי הוא היד שמובילה אותי בדרך הביתה כדי לגלות עולם חדש. כעת אני ער לכך שהעבר חלף והחל מרגע זה אני  מוקיר את ההבנה הזאת בתוך ליבי, או שאאבד את הדרך לאחדות ממנה נבראתי. כשאני מטהר את העבר מזיכרוני, אחי מתגלה כמושיע של הנשמה שלי. מי ייתן ולא אשאיר את המושיע שניתן לי להוקירו, מחוץ לאחדות. היום אכבד את מי שנושא את הזהות האלוהית כמוני, וכך אזכור שזה אח שלי - באחדות הנשמה."

חשוב לזכור שאם אנו שופטים אח כלשהו, איננו מכירים בנשמה הטהורה שלו ולכן גם לא בשלנו. כל אח הוא המושיע שלנו, כי הוא מייצג כנשמה את האחדות הנצחית שלנו עם הבורא בבריאה. איננו יכולים לראות זאת אם אנו סומכים רק על מה שהגוף או האישיות שלו מראה לנו, שכן זה הדבר שמגלה לנו אשליות. המפתח לישועה הוא קבלת עזרה דרך חזון תודעת המשיח - תודעת האחד. 

כך אנו סולחים לעצמנו וגם לו על העבר שהאגו הטיל עלינו, וללא הצל האפל של העבר אנו רואים בכל אח כזה את אור האהבה ודרך חוק האחד אנו מזהים אור זה בעצמנו. במסע פנימי זה אנו אוחזים ביד אחינו כאשר אנו נותנים לרוח הפנימית להזכיר לנו בכל רגע את אחדותנו. כך אנו הולכים יחד עם אחינו לזיכרון מלא של אחדות האהבה האלוהית.